יום שבת, 15 בנובמבר 2014

מה דוחף אותי להסתובב ולטייל בכל העולם?


לפני שנים נסעתי לטיולי ראשון בדרום אמריקה. למרות שזו התה נסיעתי הראשונה למקום כה מרוחק מהבית, ידעתי בלבי שאני עומד להגשים חלום גדול. אף על פי כן לא תיארתי לעצמי שהנסיעה הזו תהיה כה עוצמתית וכי אני עומד להתמכר לחופש הנדודים בצורה שתשנה את כל חיי. מיד עם הגעתי לצ'ילה הרגשתי כאילו הגעתי לארץ הפלאות של אליס. הכוכבים בשמים היו הפוכים מהארץ, בעוד שהיה שם חושך, בישראל היה אור. המרחקים היו כל כך גדולים ויכולתי לנסוע ללא הפסקה ימים ארוכים מבלי להגיע לצומת T כלשהי. כל דבר שם קסם לי והדרכים הטובות ביותר שמצאתי כדי ללכוד את הקסם הזה ולהנציח אותו כדי שלא אשכח היו כתיבה, ציור וצילום. 

כילד חלמתי להיות צייר מקצועי, "אולי עכשיו כשאני מטייל חופשי בעולם זה הרגע לפתח את תחביב זה ולהוציא ממני את הטוב ביותר שיכולתי? יומני המסע שכתבתי בדרך היו מלווים בציורים אייקוניים קטנים שליוו את התובנות העמוקות אליהן הגעתי כל יום מחדש וצרבו את הזיכרונות שלי אל תוך הדפים כך שלעולם לא אוכל לשכוח את אשר עיניי היו עדות.

אני חושב שאחד הדברים שהובילו אותי להתמקד בציור היה העובדה שהוא חיבר אותי מאוד לתושבים המקומיים בהם נתקלתי. בכל פעם שציירתי דבר מה אנשים היו מוקסמים ממנו. במיוחד אם היו להם ילדים. על מנת להתחבר לאנשים המקומיים שאירחו אותי כל מה שהיה עלי לעשות זה ללמד את הילדים הקטנים לצייר ופתאום כולם היו סביבי. סקרנים, צוחקים, מחייכים וצוחקים. ילדים זו שמחה - ציור זה הדבק שיוצר חיבור בין שני אנשים זרים. השפה בה מדבר העולם מידי קדם, אשר מלווה אותנו וחוקקת את ההיסטוריה בסלע כך שבכל העולם מבינים זה את זה ויוצרים חיבור. כך לפחות ציור הוא עבורי. הדבר שבעזרתו אפשר לחבר בין אנשים, בכל העולם.




אני זוכר אפילו שכתלמיד בתיכון העברנו ציורים מאחד לשני בכיתה וציירנו ציורים שפשוט גרמו לנו להתפוצץ מצחוק. אמנם הם היו בעלי אופי אחר לגמרי אבל הם חיברו ביני לבין אנשים מאז שאני זוכר את עצמי.


הציור עוזר לי כל החיים להגדיר את עצמי וכל עוד אני ממשיך להתפתח כיוצר - כך אני ממשיך להתפתח כבן אדם.  אולי זו הסיבה שבגללה אני חושב שבכך שאני מלמד אנשים לצייר, אני מגשים את הייעוד שלי בחיים. אולי אם אלמד מספיק אנשים לצייר, העולם ישתנה ביחד עם זאת ויהפוך למקום טוב יותר! מקום שמח יותר.
קורס "ציור על חלוקי נחל"

אני חושב על כך שכנראה גם אם הייתי נולד בימי קדם כאיש מערות - כנראה הייתי מוצא את עצמי מצייר על סלעים, והנה, תוך כדי כך שאני כותב את המילים ובראשי אני מדמיין "סלע" כמשהו גדול - אני פתאום קולט שגם היום, בעולם המודרני, אני מצייר על סלעים - על חלוקי נחל! אני איש מערות במלוא מובן המילה!! אולי כולנו כאלה.. אולי אני בכלל מנסה להפוך אנשים לפשוטים יותר, לאנשים קדמונים, לחבר אותם לטבע דרך המגע עם אבנים.

ככל שהמילים ממשיכות לנטוף ממני כמו גשם אני מרגיש כאילו אני מכיר את עצמי טוב יותר. כאילו אני מקלף מעצמי עוד ועוד שכבות ומגלה יותר בחדות מה עלי לעשות - מדוע זה בוער בי ומדוע בכל פעם שאני פועל לכיוון זה אני מתמלא ומרגיש שהיקום ואני פועלים בסינרגיה מושלמת. 
מבחינתי ללמד לצייר זה לחיות! פשוטו כמשמעו. אם לא אצייר ארגיש כבוי, אם לא אלמד אנשים אחרים לצייר לא ארגיש חיוני בעולם - כשאנשים רואים אותי מצייר הם נדהמים, הם רואים את הניצוצות שנוצצים מתוכי, הם רואים את הברק בעיניים וזה נוגע בהם וזה משפיע עליהם וביחד עם זה - משנה אותם, הופך אותם ליותר טובים.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תודה על הזמן שהקדשת להגיב לבלוג הטיולים של עמית אופיר

למציאת המלונות הזולים ביותר